הממצאים המחקריים והשטח מראים באופן חד-משמעי: מודעות לבדה אינה מספיקה. ארגונים רבים משקיעים משאבים רבים בשיח תיאורטי על גיוון והכלה, מעבירים סדנאות חד-פעמיות ומציינים אירועי יחסי-ציבור, אך בפועל תהליכי קבלת ההחלטות והגיוס כמעט אינם משתנים. פער זה בין המסר ההצהרתי לבין הפעילות בפועל מייצר זילות של רעיון השוויון

מחסום מרכזי נוסף בפני הצפת ההטיות לתודעה הוא אשליית הניטרליות (Gender Blindness) של מקבלי ההחלטות. מנהל מחלקה עשוי לגייס לאורך עשור 15 גברים ורק 3 נשים, אך להסביר בכנות גמורה כי מטרתו היחידה היא לשכור את האנשים הטובים והמוכשרים ביותר ללא קשר למגדרם.

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בהתמודדות עם הטיות מגדריות בארגונים היא הנטייה להקל ראש באירועים נקודתיים וקטנים. מנהלים רבים נוטים לומר: "אז מה אם היא לא קיבלה את הפרויקט הספציפי הזה?" או "הרי מדובר בפער זניח בהערכת הביצועים השנתית"